מרכז ידע

המטופל המועצם / אורי גורן

מזה עשרות שנים מתקיים דיון ער אודות הדגמים השונים של יחסי המטפל והמטופל, וזה משתרע על פני רבדים שונים ורבים. יסודות הדיון נטועים בשאלות האתיות הנוגעות לאוטונומיה של האדם על גופו, מול היכולת של הרפואה להציע טיפול מיטבי, ומתפתחים לשאלות משפטיות של הסכמה מדעת ואחריות משפטית וגם לשאלות על אודות היעילות של הטיפול הרפואי על בסיס הדגמים השונים.

קבלת ההחלטות משותפות (Shared Decision Model), שהדגם "המיידע" מהווה את אחד הביטויים שלו, נחשב הדגם המתקדם יותר. זהו הדגם השוויוני ביותר מן הדגמים הקלאסיים של מערכת היחסים בין המטפל למטופל. בדגם זה, שגרסאותיו השונות התפתחו עם השנים, הרופא והמטופל מקיימים דיון שבבסיסו ההכרה  באוטונומיה של המטופל, ובו  הם מאפיינים את הצרכים ואת הערכים של המטופל בחייו ואת המידע הרפואי ומקיימים על כך דיון עד החלטה על צורת הטיפול המועדפת. בדגם זה בצורותיו הראשוניות המטופל הוא שותף, אך שותפות זו היא בעיקר מתוך הבנה שיש להתאים את הטיפול לערכים, לצרכים האישיים ולאורחות חייו של המטופל.

מחקרים רבים בתחום מצאו כי דווקא הגישה המשתפת ברפואה היא זו שלה יש תוצאים קליניים עדיפים וגם ירידה בתלונות המטופל, שיפור ההיענות שלו לטיפול ועוד.אומנם עדיין לא התרחשו במלואם צורות המדידה והשינוי הגדול לכיוון זה של עשייה, אך בעשור האחרון גופי בריאות חשובים בעולם מכוונים את המערכת לשיתוף מטופלים ולדגם השיתופי.

אחד הגורמים החשובים הדוחפים לשינוי במבנה המערכת ויחסי המטפל-מטופל הוא רשת האינטרנט. בשנת 1994, שאז יצא לאוויר העולם דפדפן האינטרנט הראשון (נטסקייפ), התקבלה שיחת טלפון בספרייה הרפואית של בית החולים בעיר אינגלווד, ניו ג'רזי. המתקשר הזדהה כד"ר הארולד בלייקלי, רופא משפחה מהאזור. הרופא ביקש מהספרנית למצוא לו מחקר מסוים ולהשאיר לו עותק במעטפה מחוץ לדלת הספרייה, והוא יאסוף אותה לאחר סיום עבודתו. לא הייתה זו בקשה מוזרה במיוחד, נהוג היה הדבר באותה תקופה.

מאוחר יותר באותו יום צלצל הטלפון בשנית, הפעם ענתה לו מנהלת הספרייה קת'י לינדנר. לינדנר הכירה את ד"ר בלייקלי, וקולו שמעבר לקו נשמע לה מוזר. היא סיימה את השיחה והתקשרה למרפאתו של הרופא, ושם למדה כי לא הוא ולא מישהו מעובדיו ביקש את המחקר המדובר. בשל כך פנתה לינדנר למנהלי האבטחה של בית החולים כדי לתפוס את המתחזה. המעטפה הושארה כפי שנקבע, ובשעת ערב מאוחרת הגיע אדם מבוגר לבוש בגדים נאים לאסוף את המעטפה המדוברת. ברגע שהרים את המעטפה לכדו אותו המאבטחים שהמתינו במארב.

לאחר מכן כשנשאל האיש בידי אנשי האבטחה, הוא סיפר ששמו אדווין מרפי, הוא בן 58, מטופל בידי ד"ר בלייקלי. הרופא הציע לו לעבור ניתוח חדשני, ומרפי, הגם שנטה לבצע את הניתוח, לא היה משוכנע לחלוטין. הוא ביקש פעמים רבות מד"ר בלייקלי לסייע בהשגת סקירה מדעית עדכנית שפורסמה על הניתוח כדי ללמוד עליה, אך לא קיבל מענה. ומכיוון שספריות רפואיות השאילו את המחקרים לרופאים בלבד, לא נותר למרפי אלא להתחזות לרופאו כדי להשיג את המידע. 

בימינו הסיפור הזה נשמע כמעט מופרך או מדע בדיוני. רשת האינטרנט והנגישות שהיא מאפשרת לכל אחד מאיתנו למידע שינתה דרמטית את היכולת של המטופל או האדם היחיד להגיע כמעט לכל מידע מחקרי שהרופא שלו יכול לראות.

נתונים  מראים כי כיום יותר מ77 אחוזים מהמטופלים בארצות הברית בודקים מידע על אודות בית החולים לפני קביעת תור. נוסף על כך, נתונים אחרים מצביעים על כך ש60 אחוזים לפחות מהחולים הכרוניים בישראל מחפשים מידע על אודות המחלה והטיפול התרופתי שלהם ברשת. 

נמצא כי החשיפה למידע ברשת האינטרנט מסייעת למטופלים במגוון דרכים. תשעים ושבעה אחוזים דיווחו על יותר ביטחון ביכולת לקיים שיחה עם הרופא, 85 אחוזים דיווחו כי היא מעודדת אותם לעקוב אחר המלצות הרופא, 86 אחוזים מבינים טוב יותר את הבעיה הרפואית שלהם, 74 אחוזים דיווחו על סיוע בהחלטות, ו=62 אחוזים ראו שיפור בקשר שלהם עם הרופא בעקבות החשיפה (3).

רשת האינטרנט הנגישה לציבור הרחב מידע רפואי, יצרה בעבורו שחרור ויצרה שוויון בייצור מידע רפואי ובגישה אליו, פתחה את שערי האקדמיה ויצרה סוג חדש של מטופל – מודע, מועצם מהמידע שהוא מגלה ומעורב יותר בטיפול שלו. מטופל זה נקרא e-patient. 

אותם מטופלים מעורבים, הלומדים על מחלתם ומשתמשים בחוכמת חבריהם ברשת, רואים בעצמם "חולה מומחה" במובן זה שהם מומחים במחלתם, הן בשל ההתמודדות היום=יומית עם המחלה, הן בשל הטיפול והשלכותיו, והן בשל השקעה בקריאת מידע רב. במקרים מסוימים לחולה יש מידע מעודכן יותר מאשר לרופא המטפל. 

העידן החדש של המידע משפיע – לחיוב ולשלילה – על המטופל ועל המטפל. לחיוב: כאמור, המטופל זוכה באפשרות לקבל וללמוד באופן נרחב הרבה יותר על אודות המצב הרפואי שהוא מתמודד איתו, על החלופות הטיפוליות, על סיכויי ההצלחה ועוד. מלבד זה, הוא יכול ליצור קשרים עם מטופלים כמותו ועם מומחים בעלי שם ואף להיות נגיש לניסויים קליניים לצד זה, שפע המידע הרפואי ברשת גם משפיע לשלילה על המטופל, שכן הוא עלול להרגיש בלבול וחוסר יכולת להבחין בין עיקר לטפל.

בנוגע למטפל, האינטרנט משפיע גם על עליו. הנגישות הגוברת למידע יכולה לסייע גם למטפל להישאר מעודכן ולמצוא מידע רלוונטי במהירות בעת שהוא נדרש לו. מלבד זה, האינטרנט מאפשר כיום גם לרופאים ולרופאות להתייעץ בנוחות עם עמיתיהם באמצעים שונים, וכמובן האינטרנט מאפשר נגישות גם לכלים תומכי החלטה, כלומר למערכות שיכולות לייעץ לו בהחלטות רפואיות. עם זאת, לאינטרנט גם השפעה שלילית, והיא הסחת דעת, מידע שגוי ולא אמין, וכן עומס של כלים שמגבירים את העומס על המטפל. 

 

המאמר סוכם על ידי הגב' עינת ברכה. 

מקור: גורן, אורי, 2019. "המטופל המועצם", סיגל שפרן-תקוה, יהושע שמר ויוסי ווייס (עורכים), מפגשים בעולם הבריאות: מטפל, מטופל ומה שביניהם, ירושלים: מאגנס.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן