ביום שישי רופא הכפר יוצא מביתו לטיול בתוך הכפר עם אשתו וילדיו. הם נעצרים ליד המכולת לקול קריאתו של בעל המכולת המבקש ממנו לבדוק את בנו, שכנראה העלה חום.
ביום שני רופא הכפר ממתין ליד המתנ"ס לאסוף את בתו מהחוג. כמה נקישות נשמעות על שמשת הרכב. כן, זו אימהּ של חברת הבת, והיא מבקשת מרשם לגלולות.
זוהי רק הצצה לחייו המורכבים של רופא הכפר, המושב, הקיבוץ, השכונה. אלה הם חייו של כל רופא שגר והעובד באזורים פריפריאליים בכל מקום בעולם, ובוודאי במדינת ישראל.
הפריפריה של מדינת ישראל מאופיינת ביישובים קטנים שצביונם כפרי, קהילות סגורות בקיבוצים, מושבים או כפרים, ובהם אוכלוסיות אתניות שונות, אשר מרכיבות את הפסיפס הישראלי (יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, בדווים וצ'רקסים). תופעות אלה מאפיינות גם יישובים קטנים ושכונות מסוימות בישראל באזורים לא פריפריאליים מבחינה גאוגרפית.
בתנאים חברתיים אלה, רופא הכפר, הקיבוץ או המושב מוכר היטב לקבוצות הגיל השונות. מעגלי ההיכרות שלו מתרחבים כאשר מדובר בתושב היישוב, ובייחוד אם הוא או משפחתו ילידי המקום. קבוצת גיל מסוימת, מבוגרי היישוב, יכולה לספר על ילדותו של הרופא וכן על הישגיו מימי בית הספר היסודי. כלל התושבים מכירים היכרות מעמיקה את משפחתו הגרעינית ואת משפחתו המורחבת של הרופא, ומידת הפרטיות שלו בהכרח נפגעת.
סיפורים רבים נכתבו על רופא הכפר – הצירוף הזה ייצג את המורכבות שד"ר זרקא מדבר עליה. מדובר בהם על הרומנטיקה של תפקיד זה, על הקשר בין הרופא לאדמה שהוא גר עליה, לאנשים שהוא מטפל בהם. לפרקטיקה ביישובים קטנים יתרונות רבים, הראשון הוא היכרות טובה עם המטופל שלך. וזו בדיוק הבעיה הגדולה של רופא הכפר.
במפגש המוכּר והשכיח בין רופא למטופל אין היכרות מעמיקה בין השניים, ולרוב מדובר בקשר מקצועי למטרת הטיפול בבעיה שהמטופל מציג. זוהי מסגרת ברורה של גבולות, והיא מגדירה את מהות המפגש, את מקומו, את מטרתו ואף את משכו. במסגרת כה מתוחמת אין צורך להגדיר את המובן מאליו. כך למשל ברור במפגש מהסוג זה כי השיחות בחדר הטיפולים פרטיות, ואין תוכנן נמסר לאיש.
רופא הכפר נושא באחריות כבדה יותר מהרופא בעיר מכיוון שהוא הכתובת הראשונה – ופעמים רבות היחידה – לקהילה שלו. הוא הסמכות העליונה לטיפול בחולים ומקור ידע ייחודי וחיוני ביישוב ובסביבה. היתרון של רופא הכפר, בייחוד של הרופא הכללי או רופא המשפחה, נובע מהיכרותו עם הסביבה שהוא חי בה ועם המטופלים שלו וכן מיכולתו לראות מקרוב את אורח חייהם. רופא הכפר יכול להתרשם ישירות מהתנהלותו של מטופלו בחיי היום יום וממידת קיום הנחיותיו והמלצותיו המקצועיות.
היכרותו את מטופליו ואף מגוריו בסביבתם יכולים ללמד אותו על קשרים אפשריים בין חולים שונים, על מאפייני סביבה שתורמים לחולי, על קישור בין מטופלים בנוגע לחשיפה בתעסוקה, על משמעויות אפידמיולוגיות, בייחוד בתחלואה זיהומית משותפת וכיוצא באלה.
היכרות מעמיקה של החולה את הרופא ומשפחתו מביאה לצמצום הסטריליות המתקיימת במפגש רפואי רגיל. החולה עשוי להכיר את דעותיו של הרופא, אם הן ידועות ביישוב, אם מדובר בדעות פוליטיות או בדעות חברתיות אחרות. היכרות זו יכולה לגרום לחולה לא לשתף פעולה עם הרופא לאחר שהחליט כי כן יפנה אליו בהיעדר רופא אחר, ועל הרופא לדעת זאת ולבחון משמעויות שיכולות לנבוע ממצב זה.
לרופא תפקיד בהנעת החולה לשינוי בהרגלי חיים ולאימוץ אורח חיים בריא. כאשר אורח חייו של רופא הכפר אינו בריא ומוכר לכל היישוב, הדבר עשוי להגביל ולצמצם את המוטיבציה של הרופא לקדם את בריאותם של מטופליו. האם רופא הכפר המעשן ירגיש נוח להמליץ למטופל שלו להיגמל מעישון? הנושא עשוי להיות מורכב עוד יותר. ייתכן שגם מעגלי המשפחה המורחבת ישפיעו על מידת הנוחות של הרופא לשוחח עם מטופליו; למשל אם אביו של הרופא מעשן כבד או סובל מהשמנה, אולי הוא ירגיש לא נוח לשוחח על תחומים אלה עם מטופליו, שיכולים להיות חבריו של אביו. בסביבה מורכבת כזו, הצעותיו של הרופא לשינוי הרגלי חיים יכולות להתפרש באופן מעוות בידי המטופלים או יכולות להתקבל בהסתייגות בשל היכרות מעמיקה עם הרופא ומשפחתו.
חיי הרופא וחיי מטופליו בקהילה אחת קטנה מעוררים סוגיות ייחודיות שחורגות מן המפגש הרפואי ומן המרפאה. כל אינטראקציה עם המטופל אמורה לשמור על זכויותיו. במפגשים החברתיים נהוג לשאול לשלומו של האחר ולהתעניין במצבו. קיים שוני בין השאלה על שלומו של מטופל ובין השאלה החברתית על שלומו של שכן, חבר או בן הקיבוץ. מכיוון שרופא הכפר הוא גם שכן, ולפעמים גם בן משפחה, עליו להיות ער לשוני זה ולוודא שהמקום מתאים לסוג השאלה ולהבנת המטופל את השאלה בהקשר המתאים למקום.
ידוע שהיחס לאנשי מקצוע הרפואה בפריפריה מכבד יותר את הרופא. קיימות פחות תופעות חמורות שקשורות לאלימות נגד הצוות הרפואי הן בבתי החולים והן במרפאות בקהילה באזורים פריפריאליים קטנים. היכולת לפגוש את המטופל מחוץ למרפאה מאפשרת ליצירת קשר אישי, מיוחד והדוק, וזה תורם רבות לטיב הטיפול בחולה.
סטטוס קוו בין החיים המקצועיים ובין החיים האישיים חייב להיות נושא גבוה בסדר עדיפויות של הרופא, אך האתגר הוא איך עושים זאת במסגרת כה קרובה ומורכבת. מחקרים רבים מראים שאחת הסיבות למעבר הרופאים מהפריפריה למרכז קשורה לחציית גבולות האישיים והמקצועיים בידי המטופלים ביישובים קטנים.
לסיכום, הכפר מתאפיין בקהילה סגורה שיש בה היכרות גבוהה בין חבריה ובינם ובין הרופא, והוא יוצר לרופא הכפר ולצוות המקצועי הטיפולי אתגרים ייחודיים, הנגזרים מהיכרות זו. לרופא הכפר אחריות רחבה וגדולה על מטופליו, המכיר אותם באופן אישי, משפחתי, התנהגותי וסביבתי, גם בחיי היוםיום. מנגד, החולה מכיר את הרופא, את משפחתו ואת אורח חייו. היכרות הדדית זו מאתגרת את הרופא ומחייבת אותו לגלות ערנות ומודעות כדי שמצב מיוחד זה יביא ככל האפשר לתוצאות חיוביות במפגשו עם מטופליו ועם קהילתו. הפרת האיזון העדין הנובע מהיכרות זו יכולה לפגוע ברופא ובחולה כאחד.
המאמר סוכם על ידי הגב' עינת ברכה.
מקור: זרקא, סלמן, 2019. "רופא הכפר", סיגל שפרן-תקוה, יהושע שמר ויוסי ווייס (עורכים), מפגשים בעולם הבריאות: מטפל, מטופל ומה שביניהם, ירושלים: מאגנס.
